top of page

מד מקס היה לובש אותם...

פורסם במגזין 42 מעלות, כתבה סיגל מיטגרץ

כמו כל ילדה קטנה, אהבתי אביזרים צבעוניים, מתוחכמים ושטותיים. כמו כל ילדה גדולה, אהבתי רייב עם תפאורה ואור אולטרא סגולי. במילים אחרות, סיטואציות שונות של מקום ושל זמן אחר מביאות רעיונות לאבזור אחר.


תחושת הצורך בהתקשטות שבטית דורשת אביזרים זוהרים שיוכלו להיות חלק מהחוויה השבטית, באור, בחום ובמוסיקה, ולהאיר את האור האישי שלך דרך ההתבטאות שלך בתוכה. מן ההיבט הלוגיסטי, רייבים מתקיימים בחוץ, בתנאי


שדה, ההצטיידות באביזרים שישמשו אותך לתנאי שדה אלו היא הכרחית. ויש עוד היבט פונקציונלי: אביזרים אלו, שמשמשים אותך ומשתלבים בקישוטיותם ובזוהרם לאוירת הרייב, תפקידם לשמש אותך לצרכיך באותו רגע, לאותה תקופה, לסוג מסוים של מוסיקה. אם בוחרים לענוד אותו אז הוא יכול לקבל עניין מעבר


לחומריותו, שילובו לדמותך יכול ליצור משחק שבאותו רגע אתה משחק.

בקולקציה שהשראתה מזרם מוסיקלי שהעסיק אותי וסחף אותי יש פריטים מפרספקס צבעוני מלוטש, חלקי מגזינים וטקסטורות המשתלבים לאנרכיה של צבעים וחומריות בלי לחשוב על גבולות או על ההיבט המסחרי. לכל תכשיט היה סיפור אחר, לעיתים מקרי, ולא יכולתי ליצור שוב את אותו תכשיט פעמיים.

ערכם של תכשיטים בשנות השמונים, למשל, כאשר אנשים ענדו תכשיטי זהב וכסף, נקבע על פי הרצון לרכוש ויעילות ההשקעה הכספית. היה בכך גם חסכון לימים גשומים, המתאים מאוד לאופי היהודי - לדאוג לשעת צרה שואתית הממששת ובאה. היחס לחווית החומר היה שלילי. מדוע ירצה אדם לקנות תכשיט מפלסטיק? למזלנו המצב השתנה.


תחושת הויניל והעור על הגוף מבטאת, דרך הלבוש והאביזרים, רצון במשחק ובשותפים למשחק. היא מאפשרת לעטות על עורך דמויות שונות שעה שהיישות הפיזי שלך אינה משתנה, לחיות את הרגע עם דמות שונה שאינך מכיר, אותה אתה מציב, ולומד להכיר - מהרגע בו יצרת אותה ועד לדמות הבאה.


בקולקציה האחרונה שלי - אימפולסיבה מטל קולקשן - בחרתי להתעסק במתכת, בכסף, חומר נדוש וטעון בדמויים. גם לתכשיטי כסף כמו לזהב יש קו מסוים שמעצבים הולכים בתלמו. עם כל הבעייתיות שבדבר, כסף הוא חומר


בעל כוח רב והשפעה על אנשים. הזוהר שלו, המגע שלו, הידידות שלו לעור. ניסיתי ליצור משהו שלא קיים, לא מנקודת מבט של צורף אלא מנקודת מבט של מעצב. כשהתחלתי את הקולקציה רציתי ליצור תכשיט בעל כוח ואופי משתנה, שכל דמות שתענוד את התכשיט תבליט היבט אחר בדמותה אך לעולם לא תיראה פאתטית. רציתי שהתכשיט ישתנה, אולי יתעתע בצופה כך שהצופה ייצור את פנטזיתו-הוא, בעוד מי שעונד את התכשיט באותו זמן נמצא במשחק אחר ובפנטזיה אחרת. התעתוע הויזואלי לצופה נעוץ בשאלה, האם התכשיט ממשיך מתחת לבגד כ"תכשיט גוף" העוטף את הגוף, או לא, ואם כן – עד להיכן בדיוק.


בתוצר המוגמר יש היבט פטישיסטי, נגיעה בעולם הויניל, העור והשרשראות. בעולם ה- S&M אין תכשיטים


ללא שימוש, והדגש אינו על העיצוב. אם בוחרים בשרשראות, אז הקריטריון הוא עמידותן, שלא יקרעו כל כך מהר - כי יש להן שימוש. לכן, כל מה שקשור לתכשיטים בעולם זה אינו אסתטי ובעל מראה גס במתכוון. אבל אותי מעניינים יותר העיצוב, החומריות, והדמות המשחקת במודל הפטיש. בקולקציה שלי נוכח התכשיט עצמו ללא היישום הפיזי.

עוד כאשר עידן האינטרנט היה בניצניו, החלטתי למכור את אימפולסיבה דרך האינטרנט: בסטה וירטואלית הפתוחה 24 שעות ביממה לכולם. התחדשות טכנולוגית זו ריגשה אותי מאוד, ומהעולם החדש שנפתח בפני הגיעו תגובות והזמנות מאנשים ברחבי העולם וגם הצעה להציג את אימפולסיבה במוזיאון האירוטיקה של ברצלונה.


4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page